פסק-דין בתיק ת"ק 31472-06-12

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 22.3.12, שבה היו מעורבים רכב שבבעלות התובע מס' 1 ואשר היה נהוג בידי התובעת מס' 2 (להלן: "הרכב") לבין אוטובוס השייך לנתבעת מס' 1 שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 2.

בעקבות התאונה קיבל התובע תגמולי ביטוח ממבטחתו, חברת הפניקס, והוא תובע את הנתבעים בהוצאות בהפסדים שבגינם לא פיצתה אותו המבטחת, ואלה מפורטים ב"אישור על הפסדים" שצורף לכתב התביעה.

התביעה הוגשה תחילה על ידי התובעת מס' 1 שהיתה הנהגת ברכב בעת אירוע התאונה ובדיון שנערך היום, הוריתי על צירוף התובע מס' 2, אביה, שנכח באולם ביהמ"ש, שהינו הבעלים של הרכב, כתובע נוסף.

התובעת העידה בפני וציינה כי ביום 22.3.12, נסעה במרכז הכרמל בכביש שיש בו שלושה נתיבים, כאשר היא נסעה בנתיב האמצעי. לטענת התובעת, היא הגיעה לצומת מרומזר והיתה הראשונה בצומת ולידה עצר האוטובוס.

לטענת התובעת, כשהתחלף האור לאדום ברמזור, החל האוטובוס בנסיעה והוא פגע ברכבה תוך שהוא "מגלח" את החלק הימני של הרכב. התובעת הדגישה בעדותה כי היא היתה בעצירה ולא הספיקה לנסוע כאשר התחלף האור ברמזור והאוטובוס כאמור החל בנסיעה ופגע ברכבה. התובעת הבהירה כי האוטובוס סטה לכיוון המסלול שלה לאחר שהמשך נתיב האוטובוס היה חסום עקב רכבים שחנו לאורך הנתיב.

נהג האוטובוס, הנתבע מס' 2  גם הוא העיד בפני ולטענתו הרכב שהיה נהוג על ידי התובעת לא היה ראשון לפני קו העצירה בצומת, אלא שלפניו היה רכב אחר וכי למעשה התובעת היא זו שפגעה באוטובוס.

הוצגו בפני תמונות הנזק של הרכב  וכן הוצגו על ידי הנתבעים תמונות של הצומת המדובר.

עדותה של התובעת מהימנה עלי, היא פירטה בדיוק ובפרוטרוט את אשר התרחש ואני מאמין לגרסתה ומקבל את הגרסה שהוצגה על ידה כמשקפת נכונה את התרחשות התאונה. גרסתה של התובעת נראית גם הגיונית בשים לב להסבר שנתנה לכך שהאוטובוס סטה מנתיב נסיעתו כאשר לעומת זאת אין הסבר הגיוני או מסתבר לכך שהתובעת היא זו שסטתה מנתיב הנסיעה.

גם התמונות שמתארות את הנזק שנגרם לרכב, תומכות יותר בגרסתה של התובעת מאשר בגרסתו של הנתבע ואני מתכוון בהקשר זה לכך כי הנזק הינו לאורכו של הרכב עם סימנים שחורים אשר ככל הנראה נגרמו מגלגליו של האוטובוס.

באשר לטענת הנתבעים לפיה על גב המראה הקדמית ימנית ניתן להבחין בנזק והדבר אינו מתיישב עם הטענה כי האוטובוס פגע ברכב, שאז היתה המראה מתעקמת ובודאי לא היה נגרם לה נזק בחלק הגבי שלה, הרי אין בידי לקבל טיעון זה, זאת משום העובדה הפשוטה כי לא ברור אם הסימן המופיע על גב המראה  הינו כתוצאה מהתאונה ומכל מקום האינדיקציות המצויות בתיק מצביעות כי ככל הנראה הסימן עליו הצביע נציג הנתבעת 1, אינו קשור לתאונה. מסקנה זו מתחזקת מעיון בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה , שכן בחוות דעת זו לא נכלל נזק ולא נישום הפסד בגין פגיעה במראה. סביר להניח כי אם הסימן שעל המראה הינו תוצאה של התאונה, התובעים היו מפנים את תשומת ליבו של השמאי כדי שישום גם נזק זה.

הגם שלא צורף רשיון רכב לכתב התביעה, הרי מהמסמכים הנוספים שצורפו לכתב התביעה, אשר עניינם תשלום תגמולי ביטוח על ידי חברת הפניקס, מבטחת הרכב,  לתובע מס' 1, ניתן להיווכח כי הבעלים של הרכב הינו התובע מס' 1 שכן סביר להניח כי הפניקס לא היתה משלמת לתובע מס' 1 אם לא היה מוכיח את זיקתו לרכב.

באשר לנזק, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין "עוגמת נפש" כפי שהתובעים מבקשים בתביעתם.

סיכומו של דבר, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע מס' 1 את הסך של 4350 ש"ח תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (18.6.12) ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע מס' 1 הוצאות משפט בסך של 400 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא ישולמו, ישאו גם הן הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: